תקציר: מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רק שליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.
זהו מאמר ראשון מתוך שניים, העוסק בפער שבין הדמוקרטיה לליברליזם. למאמר האחר:
* * *
מאז הוגדרו הדמוקרטיות המערביות כליברליות, נוהגים לכרוך את הדמוקרטיה והליברליזם יחד, רק שליברליזם איננו דמוקרטיה ולהיפך. שניהם צצו והתפתחו זה לצד זה, ולעתים קרובות משפיעים זה על התפתחותו של זה, אבל, הקשר ביניהם מורכב, ובקשר הזה יעסוק המאמר הנוכחי.
הרעיונות של דמוקרטיה וליברליזם הופיעו בערך באותו זמן בתקופת ההשכלה, במאות ה-17 וה-18 באירופה. הוגי דעות - כמו ג'ון לוק, ז'אן ז'אק רוסו ומונטסקייה (ראו תמונות למטה) - תרמו לפיתוח רעיונות דמוקרטיים וליברלים כאחד.
גם הדמוקרטיה וגם הליברליזם נותנים עדיפות לזכויות וחירויות הפרט. הם דוגלים בשלטון החוק ובהגנה על מיעוטים. שניהם נקשרו לעלייתן של מדינות לאום מודרניות ולהפצת ערכים דמוקרטיים ליברליים ברחבי העולם.
הליברליזם סיפק את הבסיס הפילוסופי לתנועות דמוקרטיות רבות. גם רעיונות כמו האמנה החברתית, הזכויות הטבעיות ושלטון החוק, שהם מרכזיים בליברליזם, עמדו בבסיס הטיעונים לממשל דמוקרטי. עם הזמן, הדמוקרטיה והליברליזם השפיעו זה על האבולוציה של זה. דמוקרטיה הייתה לעתים קרובות המערכת הפוליטית, שבאמצעותה ערכים ליברליים באים לידי ביטוי ומוגנים, בעוד הליברליזם עיצב את המוסדות והפרקטיקות של ממשל דמוקרטי.
ההיבט המושגי רעיוני
מבחינה מושגית, דמוקרטיה מתארת מבנה של מערכת פוליטית, ונוגעת בעיקר לתהליך הממשל ולקבלת החלטות, תוך שימת דגש על השתתפות עממית ושלטון הרוב. זו שיטת ממשל, שבה הכוח נתון לעם, השולט ישירות או באמצעות נציגים שנבחרו בחופשיות. הרעיון המרכזי הוא שהלגיטימיות של השלטון נובעת מהסכמת הנשלטים.
לעומת זאת, ליברליזם הוא פילוסופיה פוליטית, מוסרית, כלכלית וחברתית, המתמקדת ברעיונות של חירות, שוויון וזכויות הפרט, ובהגנה על זכויות וחירויות הפרט במסגרת הממשל. הוא דוגל בהתערבות ממשלתית מוגבלת בעניינים אישיים וכלכליים.
הדמיון הרעיוני בין דמוקרטיה לליברליזם טמון בדגש המשותף שלהם על חופש הפרט, זכויותיו וחשיבותו בתוך החברה. שניהם נותנים עדיפות לזכויות וחירויות של יחידים, אם כי בדרכים שונות. שניהם דוגלים בשלטון החוק ובהגנה על מיעוטים, ןשניהם נקשרו לעלייתן של מדינות לאום מודרניות ולהפצת ערכים דמוקרטיים ליברליים ברחבי העולם.
אבל בניגוד לליברליזם, מקיימת הדמוקרטיה איזון בין הצורך של אזרחים בחירות, והנזק שאליו ייקלעו אם החירות תהיה מוחלטת. בבסיסה, היא אינה יכולה להרשות לעצמה חופש מוחלט. קביעה זו אינה נובעת מהרצון לחנוק את חירויות הפרט, אלא מהציווי למנוע ירידה לכאוס ולאנרכיה. לכן, החופש שממנו נהנים הפרטים אינו חסר גבולות. הוא קיים במסגרת של חוקים, תקנות ונורמות חברתיות.
בלב הטיעון נגד החירות המוחלטת עומד העיקרון של תורת האמנה החברתית. פילוסופים כמו הובס, לוק ורוסו טענו שאנשים מוותרים ברצון על חירויות מסוימות למדינה בתמורה להגנה ולשמירה על הסדר. הסכם מרומז זה מהווה את היסוד של החברה האזרחית, שבה יחידים מוותרים על חירותם הטבעית כדי למנוע את מצב הטבע - מצב המסומן בסכסוך תמידי וחוסר ביטחון [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמר: 'האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה'].
חופש מוחלט, שאינו מפוקח על ידי חוקים ומוסדות, יכול להידרדר במהירות לאנרכיה. ההיסטוריה מעידה על חברות שבהן הכאוס שלט בשיא עקב היעדר ממשל יעיל. המהפכה הצרפתית, למשל, דגלה בתחילה באידיאלים של חירות, שוויון ואחווה, אך התגלגלה לתקופה של אלימות וחוסר יציבות כאשר פלגים התחרו על עליונות. באופן דומה, התמוטטות הסמכות במדינות כושלות כמו סומליה ולוב ממחישה את ההשלכות הקשות של חופש חסר מעצורים.
יתרה מכך, הדמוקרטיה מתפקדת בגבולות הפלורליזם, שבו אינטרסים ונקודות מבט מגוונות מתקיימים במקביל בתוך פוליטיקה אחת. בתוך המורכבות הזו, חירות מוחלטת של אדם או קבוצה אחת עשויה לפגוע בזכויות וברווחתם של אחרים. לכן, ממשל דמוקרטי מחייב הטלת גבולות כדי להבטיח שחירויותיהם של כל חברי החברה מוגנות. פעולת איזון זו מחייבת פשרה ומשא ומתן, ולעתים קרובות מביאים לצמצום חירויות מסוימות לטובת הכלל.
בנוסף, השמירה על הדמוקרטיה עצמה דורשת מגבלות על חופש מוחלט. איומים כמו סמכותיות, פופוליזם וקיצוניות אורבים בשוליים, מוכנים לנצל נקודות תורפה בתוך המערכת. ללא אמצעי מיגון, חופש בלתי מוגבל יכול לסלול את הדרך לדמגוגים לתמרן את רגשות הציבור, לערער את המוסדות הדמוקרטיים ולשחוק את שלטון החוק. לפיכך, חברות דמוקרטיות חייבות למצוא איזון עדין בין חירות וביטחון כדי לשמור על אותם עקרונות שהם דוגלים בהם.
מבקרי טיעון זה עשויים לטעון כי הטלת מגבלות על החופש פוגעת באוטונומיה של הפרט וחונקת יצירתיות וחדשנות. עם זאת, דמוקרטיה אינה שם נרדף לאנרכיה; הוא משגשג על סדר, יציבות ושלטון החוק. יתרה מכך, האילוצים המוטלים על ידי ממשל דמוקרטי אינם מוחלטים אלא נתונים לוויכוח, תיקון והתפתחות לאורך זמן. גמישות והסתגלות טבועות בתהליך הדמוקרטי, המאפשרות כיול מחדש של גבולות בתגובה לנסיבות משתנות ולערכים חברתיים.
לסיכום סוגיה זו, בעוד שהדמוקרטיה שמה דגש משמעותי על חירות והגדרה העצמית, היא אינה יכולה להרשות לעצמה חופש מוחלט על חשבון סדר ויציבות. שורשיה של קביעה זו נעוצים בציווי למנוע אנרכיה, להגן על זכויות כל האזרחים ולשמור על שלמות המוסדות הדמוקרטיים. על ידי אימוץ האיזון העדין בין חירות לשלום הציבור, חברות דמוקרטיות יכולות לנווט במורכבות הממשל ולקיים את העקרונות שעליהם הושתתו.
יכולות להיות וריאציות גם בדמוקרטיה וגם בליברליזם
לא כל הדמוקרטיות הן ליברליות, ולא כל החברות הליברליות הן דמוקרטיות. לדוגמה, דמוקרטיות מסוימות עשויות להיעדר הגנות חזקות על זכויות הפרט, בעוד שלחברות ליברליות מסוימות אין מערכות פוליטיות דמוקרטיות לחלוטין.
דמוקרטיה לא ליברלית
דמוקרטיה לא-ליברלית היא מערכת פוליטית, בעלת מבנה דמוקרטי של רשויות המאזנות ביניהן, אלא שהאיזון מופר לטובת הגבלת ההגנות על זכויות הפרט ועל חירויותיו, המרכזיות כל כך בליברליזם. הדוגמא הקלאסית לכך היא מודל הדמוקרטיה המתגוננת - Defensive democracy: דמוקרטיה שמגבילה את הליברליזם דרך מנגנון של חוקים, תקנות ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האדם וזכויות האזרח. זאת, במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופייה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופייה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסייה וכיוצא באלה (ראו את תמונת הכריכה למטה).
מול המושג הזה קיים המושג - שנטבע ע"י ליברלים - של 'דמוקרטיה חלולה' (Hollow Democracy) או דמוקרטיה תהליכית, או דמוקרטיה פרוצדורלית או דמוקרטיה פורמלית. היא מוגדרת כצורת שלטון שבה קיימות פרוצדורות בעלות סממנים דמוקרטיים, כגון בחירות והכרעת הרוב, אולם דה פקטו לא מתקיימים בה יסודות של דמוקרטיה מודרנית, כגון עקרון הגבלת השלטון, הפרדת רשויות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, חופש דת, חופש ביטוי, הזכות לשוויון, הזכות לאזרחות, זכות בחירה, הזכות לחיים, חירות האדם, זכויות המיעוט ופלורליזם. המונח מתאר לרוב מדינה שבעברה הוגדרה כ"דמוקרטיה ליברלית", ואילו כיום נוטה ל"משטר סמכותני" (ויקיפדיה: דמוקרטיה חלולה).
אז מתי מדובר ב'דמוקרטיה מתגוננת' ומתי ב'דמוקרטיה חלולה'? הכל כמובן בעיני המתבונן, בוודאי בעולם פרוגרסיבי שבו פינו העובדות את מקומן לנרטיבים (תאור ופירוש המציאות דרך השקפת עולם).
מאפיינים של דמוקרטיה לא-ליברלית עשויים לכלול:
בחירות: ייתכן שתתקיימנה בחירות רגילות, אך ייתכן שהן לא לגמרי חופשיות והוגנות. יכולות להיות מגבלות על מפלגות האופוזיציה, הגבלות על חופש התקשורת ומניפולציה של תהליכי בחירות.
חירויות אזרחיות מוגבלות: אזרחים עשויים שלא ליהנות מחירויות אזרח מלאות, כגון חופש הביטוי, האסיפה או העיתונות. התנגדות וביקורת על הממשלה עשויים להידכא, וייתכנו מגבלות על האופוזיציה הפוליטית וארגוני החברה האזרחית.
שלטון חוק חלש: שלטון החוק עלול להתערער על ידי דומיננטיות ביצועית, מערכת משפט פוליטית או אכיפה סלקטיבית של חוקים. זה יכול להוביל לשימוש שרירותי בכוח וחוסר אחריות כלפי בעלי הסמכות.
העדפת הרוב על פני המיעוט: דמוקרטיות לא-ליברליות עשויות לתעדף את רצון הרוב על פני הגנה על זכויות המיעוט. זה יכול להוביל לדחיקה או דיכוי של קבוצות מיעוט, בין אם אתניות, דתיות או פוליטיות.
ריכוזיות של כוח: הכוח עשוי להתרכז בידיים של מנהיג או מפלגת שלטון בודדת, מה שמוביל לנטיות סמכותיות ולשחיקת בלמים ואיזונים.
דוגמאות למדינות - המצוטטות לעתים קרובות כדמוקרטיות לא-ליברליות - כוללות את רוסיה, טורקיה, פולין והונגריה. במקרים אלה, בעוד שבחירות מתקיימות באופן קבוע, המערכות הפוליטיות מפגינות ליקויים משמעותיים בכל הנוגע להגנה על זכויות הפרט, שמירה על שלטון החוק וטיפוח פלורליזם. כתוצאה מכך, מערכות אלו נחותות לכאורה, מהאידיאל הדמוקרטי הליברלי למרות המאפיינים הדמוקרטיים שלהן.
וצריך גם לזכור: למרות הנטיה שלנו לסווג אותן כ'דמוקרטיות חלולות', מסתבר שלפחות בחלקן התקיימו בחירות ש'הפכו את הקערה על פיה (פולין) או יצרו לחץ רב על המפלגה השלטת (תבוסת ארואן בטורקיה בבחירות המוניציפליות ב- 2004). יתרה מכך, למרות ההשמצות מצד המערב על ה'דיקטטורת הימין' הפולנית, הסתבר שהשמאל היום מצר את חירויות האזרח הרבה יותר מהימין, ועוד בגיבוי האיחוד האירופי [להרחבה בסוגיה זו, ראו את המאמר: 'מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו']. גם בהיבטים של יציבות והגנה, הוכיחו 'הדמוקרטיות הלא ליברליות' באירופה בעשור האחרון עמידות, שרידות וחוסן טובים יותר מהדמוקרטיות הליברליות, שמתפוררות מבפנים בגלל בעיות של הגירה ופרוגרסיביות קיצונית.
ליברליזם נטול דמוקרטיה
ישנם מקרים שבהם חברות חסרות מערכות פוליטיות דמוקרטיות לחלוטין, ובכל זאת הם עשויות לאמץ ערכים ליברליים. במקרים אלה, בעוד שזכויות וחירויות הפרט עשויות להיות מכובדות במידה מסוימת, הנוף הפוליטי עשוי להתאפיין בסמכותיות, בחוסר תחרות פוליטית ו/או בהשתתפות אזרחית מוגבלת. הנה כמה דוגמאות:
סינגפור מצוטטת לעתים קרובות כדוגמה לחברה המאמצת עקרונות כלכליים ליברליים אך בעלת חירויות פוליטיות מוגבלות. בעוד שלסינגפור יש כלכלה חזקה, והיא מכבדת זכויות פרט מסוימות, כמו זכויות קניין וחופש משחיתות, המערכת הפוליטית שלה נשלטת על ידי 'מפלגת הפעולה העממית' (PAP), שנמצאת בשלטון מאז עצמאותה ב-1965. ההתנגדות הפוליטית בה מוגבלת, ויש מגבלות על חופש הביטוי וההתכנסות. הממשלה שומרת על שליטה הדוקה על התקשורת ועל השיח הציבורי.
איחוד האמירויות הערביות ידועה במדיניות הכלכלית הליברלית שלה, ובפתיחותה להשקעות זרות, אך המערכת הפוליטית שלה אינה דמוקרטית.
המדינה נשלטת על ידי מונרכיות תורשתיות בכל אחת משבע האמירויות שלה, עם ייצוג פוליטי מוגבל וללא מפלגות פוליטיות. אמנם, יש כמה מאמצים למודרניזציה ולליברליזציה של היבטים מסוימים בחברה, אבל המערכת השלטונית אינה סובלת אי הסכמה פוליטית, ויש מגבלות על חופש הביטוי וההתכנסות.
ערב הסעודית עברה ליברליזציה כלכלית בשנים האחרונות, אך נותרה מונרכיה מוחלטת עם חירויות פוליטיות מוגבלות. המערכת הפוליטית במדינה היא מונרכיה תורשתית הנשלטת על ידי משפחת אל סעוד, עם השתתפות פוליטית מוגבלת וללא בית מחוקקים נבחר. בעוד שהונהגו מספר רפורמות, כמו מתן אפשרות לנשים לנהוג, והרחבת הזדמנויות לנשים בכוח העבודה, התנגדות פוליטית אינה נסבלת בה, וישנן הגבלות חמורות על חופש הביטוי וההתאגדות.
דוגמאות אלה ממחישות כי עקרונות ליברליים עשויים להיות מאומצים גם בחברות לא דמוקרטיות, בהטים מסוימים של החברה, כולל הכלכלה והמדיניות החברתית. אבל, עד גבול מסוים. מימוש מלא של ערכים ליברליים עלול להיעצר על ידי מבנים פוליטיים אוטוריטריים והיעדר פלורליזם פוליטי.
לסיכום
הדמוקרטיה והליברליזם חולקים קשר רעיוני והיסטורי המושרש בדגש על חירות וזכויות הפרט. אמנם יש להם קווי דמיון, אבל גם הבדלים ברורים, כאשר דמוקרטיה נוגעת בעיקר לממשל וליברליזם הכוללת עקרונות פילוסופיים רחבים יותר. יחד, הם עיצבו את התפתחות המחשבה והמוסדות הפוליטיים המודרניים.
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
- הרחבת המושג: 'מורכבות'.
- מאמרו של פנחס יחזקאלי: 'דמוקרטיה מתגוננת – חובת הדמוקרטיה להגן על עצמה!'.
- אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
- הרחבת המושג: 'כאוס'.
- מאמר: 'האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה'.
- הרחבת המושג 'מערכת מורכבת'.
- הרחבת המושג 'יצירתיות'.
- הרחבת המושג, 'גמישות'.
- הרחבת המושג, 'הסתגלות'.
- הרחבת המושג: 'סדר'.
- מאמר: 'מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו'.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), דמוקרטיה מתגוננת – חובת הדמוקרטיה להגן על עצמה!, ייצור ידע, 18/6/15.
- פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
- פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
- יאיר רגב (2021), האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה, ייצור ידע, 14/8/21.
- יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
- ויקיפדיה: דמוקרטיה חלולה.
- פנחס יחזקאלי (2024), מצילים את הדמוקרטיה? הסיפור הפולני והלקח שבצידו', ייצור ידע, 10/2/24.
Pingback: פנחס יחזקאלי: אל תתבלבלו בין פרוגרסיביות לליברליזם! | ייצור ידע
Pingback: פנחס יחזקאלי: החיבור האסטרטגי שבין הפרוגרסיביות החדשה לאנרכיזם | ייצור ידע
Pingback: פנחס יחזקאלי: מה בין פרוגרסיביות לליברליזם? | ייצור ידע